פסק-דין בתיק ה"פ 5548-11-12

            א. התובענה וההליכים שבעקבותיה

1.         עניינו של פסק דין זה בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה אשר בגדרה נתבקשו סעדים כדלקמן:

" * ליתן צו הצהרתי הקובע כי כל הפריטים מארכיונו של הרב אליעזר סילבר זצ"ל המצויים בידי המשיבה, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, בין אם ברשותה שלה ובין אם בידי מי מטעמה, הינם רכושה של המבקשת, (כאן נכתבו בטעות כנראה המילים המיותרות "נכדתו של" - ר.י.) היורשת של הרב דוד סילבר, כאשר האחרון הוא יורשו של הרב אליעזר סילבר.

* ליתן צו עשה המורה למשיבה למסור לידי המבקשת את מלוא הפריטים מעזבונו של הרב סילבר זצ"ל, הנכללים בצו ההצהרתי הנ"ל, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, בין אם ברשותה שלה ובין אם בידי מי מטעמה".

2.         התובענה הוגשה רק נגד המשיבה, שהוגדרה במסגרתה (בסעיף 2) כ"תאגיד ישראלי, אשר עיסוקו 'מכירות פומביות של ספרי קודש, כתבי יד ומכתבים רבניים ולצידן מכירות של פריטים הקשורים לתרבות, היסטוריה ואמנות יהודית לצד פריטי ארץ ישראל'".

3.         כאן המקום לציין גם כי (כעולה מן התובענה עצמה ומנספח ז' שלה) המבקשת היא רק יורשת אחת מבין יורשיו של הרב דוד סילבר ז"ל, ולא היורשת היחידה (כפי שניתן להסיק למקרא מה שצוטט לעיל, בסעיף 1).

4.         בד בבד עם הגשת התובענה עתרה המבקשת לסעדים זמניים מרחיקי לכת שעניינם עיקול זמני, צו מניעה זמני וצו כינוס נכסים זמני (לרבות תפיסת נכסים) ולקבלת סעדים ארעיים כנ"ל במעמד צד אחד.

5.         בהחלטות מ-5.11.12 של כב' הרשם ושל מותב זה ניתנו סעדים ארעיים כנ"ל - בכפוף לערובות שונות שכללו הפקדת ערבונות בסכומים משמעותיים - ונקבע דיון במעמד שני הצדדים. המבקשת אכן פעלה בעקבות הצווים הנ"ל, ובין היתר נלקחו מרשות המשיבה כתבים ומסמכים רבים אשר הופקדו בכספת בית המשפט.

6.         עובר לדיון המיועד (שמועדו המקורי נדחה בהסכמה) הודיעה המשיבה (ב-20.11.12) כי היא קיבלה את הפריטים שבהם מדובר מאדם שטען שהוא הבעלים שלהם (פרופ' גרשון גרינברג, שהוא אחיינו של הרב אליעזר סילבר ז"ל) וכי היא עצמה החזיקה בהם לצורך מכירתם ותו לא ואינה טוענת לבעלות בהם. בהמשך לכך הודיעה כי "בשלב זה המשיבה איננה רואה לנכון לבקש את ביטול הסעדים הזמניים שכן לדידה יש למחוק את התובענה כולה בהעדר עילה", וכי "רק במקרה בו בקשת המחיקה תידחה, המשיבה תשקול לבקש ליתן תגובתה העניינית ולרבות טענותיה המקדמיות בקשר לסעדים הזמניים שבכותרת" (ראו סעיפים 12-8 לתשובה הנ"ל. הציטוטים הם מסעיפים 8 ו-12).

7.         במקביל להגשת התשובה הנ"ל הגישה המשיבה "בקשה למחיקת התובענה על הסף בהעדר עילה".

            בבקשה הנ"ל חזרה המשיבה על המצוין לעיל (בסעיף 6 של פסק דין זה) וציינה כי לנוכח מעמדה ביחס לפריטים הרי שלא היה מקום להגיש את התובענה לבעלות בפריטים נגדה וכי המשיב הנכון לתובענה שעניינה בעלות בפריטים הוא פרופ' גרינברג הנ"ל. בהמשך לכך עתרה המשיבה "להורות על מחיקת התובענה" והוסיפה כי במקרה של התנגדות לכך הרי שיש "להשית על [המבקשת] הוצאות לדוגמא בשל ניהול הליך סרק נגד [המשיבה]" (ראו סעיפים 10-8 לבקשה. הציטוטים הם מסעיף 10).

8.         לאחר שהוגשה הבקשה הנ"ל הועבר התיק העיקרי לטיפולי והוריתי (בהחלטה        מ-21.11.12) כי בשלב ראשון תידון הבקשה למחיקת התובענה על הסף.

9.         משהוגשו תשובה לבקשה ותשובה לתשובה (בהתאם למה שנקבע בהחלטה הנ"ל) הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק. דא עקא, שמשהגיע התיק לעיוני התברר שהמבקשת בתובענה הרשתה לעצמה להגיש תגובה נוספת, תוך חריגה מן המתווה הנ"ל ומבלי לבקש ולקבל היתר לפעול כך. כדי לאפשר מיצוי הטיעון כשעומדת על הפרק אפשרות של מחיקת התובענה, החלטתי שלא להתעלם מאותה תגובה ונתתי למשיבה בתובענה הזדמנות להשיב לתגובה הנוספת הנ"ל, תוך שציינתי כי שאלת ההוצאות בקשר למהלך הפסול האמור תישקל במסגרת ההכרעה במה שעל המדוכה עתה (ראו החלטה מ-12.12.12). המשיבה בתובענה אכן הגישה תשובה מצידה בעקבות החלטה זו ובכך חזר המצב לקדמותו מבחינה זו שניתן להכריע עתה בשאלה האם יש למחוק התובענה על הסף אם לאו.

            ב. תוצאה סופית ומה שבבסיסה

10.       לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש למחוק את  התובענה תוך מתן הוראות נלוות מסוימות לעניין הסעדים הזמניים.

11.       הטעם לתוצאה דלעיל נעוץ בכך שגם על יסוד בחינת התובענה בלבד (ומבלי להיזקק לטענות המשיבה), ברור שהמבקשת לא תוכל לזכות מכוחה לסעד שהיא עותרת לו, שהוא הצהרה על המבקשת כבעלים של הרכוש שבו מדובר. זאת בשל כך שהתובענה אינה מופנית כלל כלפי מי שעשוי להתמודד על אותה בעלות.

            המבקשת עצמה מציינת בתובענתה (בסעיף 2) כי המשיבה היא אך ורק תאגיד העוסק במכירות וכי היא מודעת לכך שהמשיבה פועלת בשם מישהו אחר שהוא צד מתאים להליך (ראו למשל סעיף 28 לתובענה). יתרה מזו, גם לאחר שהמשיבה ציינה לפני המבקשת גורם ספציפי העשוי להיות צד מתאים להליך, כמי שעשוי לטעון לבעלות - המבקשת לא מעוניינת בצירופו, ולא בצירוף כל גורם אחר העשוי לטעון לבעלות. במצב עניינים זה ולאחר שהמבקשת כבר הוציאה מרשות המשיבה את הרכוש שבו מדובר במסגרת הסעדים הזמנים שניתנו, אין כל טעם והצדקה להותיר את ההליך הנוכחי בעינו. ממה שעולה מן התובענה וגם מדברים של המבקשת עצמה מאוחר יותר נראה כי קיימת אפשרות סבירה שההליכים המתאימים לגבי מה שעל הפרק עשויים בכלל להתקיים בארצות הברית ולא בישראל. כך או כך, אין מקום להשאיר על כנה את התובענה הנוכחית כפי שהיא.

12.       במצב העניינים האמור אני סבור כי המהלך המתאים הוא מחיקת התובענה הנוכחית תוך שימוש בסמכות להשאיר על כנם את הסעדים הזמניים שניתנו לפרק זמן נוסף (כשלצידם הערובות שניתנו בקשר אליהם), כשתנאי לעמידתם מעבר לאותו פרק זמן יהיה הגשת תובענה מתאימה במקום המתאים ולצידה בקשה להמשך תחולתם של הסעדים הזמניים.

13.       המהלך האמור יסיר מן הדרך הליך חסר תכלית ויאפשר למבקשת לשקול צעדיה ובהמשך לכך לנקוט הליך מתאים כלפי גורם(מים) מתאים(מים) ובמקום מתאים, תוך שבמהלך שקילת הצעדים לא יתרחשו מאורעות שעשויים להיות להם משמעויות בלתי הפיכות או מרחיקות לכת ביחס לרכוש שביסוד ההליכים. אציין כי יש במהלך זה מידה לא מבוטלת של הליכה לקראת המבקשת, אשר כל התפתלויותיה אינן מצדיקות השארת תובענתה הנוכחית על סדר היום.